מקור האור

מרדכי גלדמן

ציוריו נוגהי היופי של עינן כהן נגלו לי בראשונה בגלריה הביתית הקטנה של שרה לוי שבתל-אביב. היו אלה ציורים רוטטי צבע של משטחי מים מופשטים וריאליסטיים במידה שווה. הנייר עליו צוירו היה גלי בהשפעת המימיות של שכבות הצבע, אבל הנטייה להפשטה קבעה את אופיים יותר מחיקוי המים בגלי הנייר. הציורים היו סמוכים אל המונוכרומי אבל גם חושניים בעושר גווניהם וחדורים באורות שחלחלו לתוך פני המים. האורות הללו הקנו להם ממד רוחני שהזכיר את הסצנות הימיות של טרנר בצבעי אקוורל ושמן ואת נופי הים של דגה שצוירו על מונוטיפים. עושרם החושני, לעומת זאת, קירב אותם לעולמו המימי של קלוד מונה הפורח בחבצלות ומשקף עננים וצמרות וגם לציורי הים שלו, האימפרסיוניסטיים במובהק. כל הציורים נעשו במכחולים סיניים, וניכרת בהם השפעה מסוימת של הציור הסיני שיסודותיו בציורי מים, הרים וערפל.

בעקבות התערוכה נועדתי עם עינן בסטודיו שלו ביפו, והוא הציג בפניי קטעים נוספים מעולמו האמנותי. עד מהרה נוכחתי לדעת כי לפניי צייר הממזג בכישרון ייחודי השפעות של ציור דאואיסטי וזן בודהיסטי עם מסמנים מהציור המערבי וכך נגע בעומק לבי בגלל ענייני המתמשך בזן בודהיזם ובגלל אהבתי המיוחדת למונוטיפים של דגה.

הציורים שהציג לעיניי, בנוסף לציורי המים הנוטים אל האימפרסיוניזם, היו נופי הר שצייר בגליל ברוח אקספרסיוניסטית ספונטנית מאוד. הציורים הללו הכילו כולם את משיחת המכחול הספונטנית של ציירים זן בודהיסטים, אך בדרך כלל מבלי לחקות את סוגת הציור הזאת. ניכרו בהם גם הישגי האקספרסיוניזם המופשט של ג'קסון פולוק ופרנץ קליין. האופי המיידי מאפיין את עבודות הנייר אבל גם את אלה שצוירו על בדים משך תקופה ארוכה יחסית. 

כל הציורים הללו צוירו בראש ובראשונה בהשפעת מפגשו של עינן עם הצייר הסיני ליי, שאמסטרדם הייתה לו למקלט. הוא למד אצלו במשך כשנה את טכניקות הציור הסיני ואת האידיאולוגיות הרוחניות הכרוכות בהן, המעוגנות בדאואיזם ובזן בודהיזם, שנולד ממנו כשהגיע אבי הזן בודהיזם בודהידרמה מהודו לסין. המילה נוף בסינית מורכבת מהסימניות 'הר' ו'מים'. ציור נוף לגבי סינים מהמאה ה-5 ואילך היה ציור של הר ומים על מגילת נייר אחת. אבל עינן הפריד בציוריו בין ההר למים וייחד להם סדרות נפרדות. עם זאת, פה ושם צייר גם הרים ומדבריות בטכניקה של ציורי המים. בעולמם של הסינים וגם בעולמו של עינן המים הם נשיים (יִיI) בהיותם מכילים-רחמיים ולא פעם שרועים בזרמים קטנים ושקטים על פני התהום. ואילו ההרים הם רוחניים, משכנם של אלים ורוחות אלמותיות, מפלס המפגש בין האדמה לשמיים. ההרים הגבוהים נחשבו על ידי הסינים והיפנים בני השינטו לאלים.

אצל עינן, מכל מקום, המים הם  בדרך כלל ישות חושנית יפהפייה ומכילה, ובו בזמן גם ישות רוחנית החדורה באורות. לרבים מציורי המים יש איכות מדיטטיבית המזכירה את ציוריו של רותקו בגלל האור הרוטט בהם. ההרים שלו, לעומת זאת, הם כמעט תמיד ישויות נסערות, אגרסיביות, וקונפליקטואליות והדרכים עליהם מרובות ומתעות. לעתים כמו מתחוללת בהם סערת ברקים – ריצוד פרוע של הארות רוחניות, אבל ריבוי ההארות אינו מתווה דרך אל מחוז חפץ שיש בו מנוח, אלא יוצר לבירינט.

מרבית ציוריו של עינן צוירו על ניירות מסוגים שונים, וכמה מהטובים שבהם צוירו על נייר אריזה בן מאה שנה. כאשר הצייר השתמש בצבעים נוזליים נוצרו על הנייר הזה גלים קטנים המחקים את רצי המים. הנייר היה ועודנו המדיום העיקרי של ציירים סינים ויפנים, שפיתחו טכניקות מופלאות ומורכבות להכנת סוגים שונים של נייר. הנייר היה טבעי לעינן מסיבות שונות – הוא הלם את נטייתו לכתיבה ואפשר גישה טיוטתית ספונטנית. אבל היה בו צד נוסף שריתק את עינן. לציורים ורישומי מכחול על נייר היו תמיד שתי פנים – הצד שעליו צייר והצד שבו השתקף המצויר. לא פעם עינן העדיף (ניתן לגלות זאת לפי מיקום חתימתו) את צד ההשתקפות העמום והמעודן יותר. נראה שהתלבטותו בין שתי הפנים של הדף הלמה את נטיות ההסתתרות וההסתרה של עינן הנדונות  בשיחתי עם שושנה כהן אלמנתו המובאת להלן. הדיון הפנימי במה נאות להראות ומה מוטב להסתיר היה טבעי לו.

עם זאת, חלק מציורי ההר צוירו על בדים ודומני שביצירות אלה יש הישגים מיוחדים ברצף ציוריו. בדים היו קשים לו ושליטתו בתוצאות ציוריו עליהם הייתה מוגבלת לפי חווייתו, בהשוואה לאפשרויות העשירות שהעניק לו הנייר. הוא צייר על בדים במשך תקופה ארוכה במיוחד בהשוואה למשך יצירתו על נייר. אבל הקשיים שעיכבו אותו, ודרשו מאמצים חוזרים ונשנים, הניבו בסופו של דבר פרי הילולים ובין ציוריו על בד מצויות יצירות יפהפיות.

רוב ציורי המים וציורי ההר של עינן מקורם בגליל, אבל הם חפים מהמגמה, האופיינית לציור הנוף הישראלי, לאיקוניזציה של הנוף. לא ניתן לזהות בהם את הנוף הקונקרטי כי תגובת הצייר כלפיו הייתה חשובה לו בדרך כלל יותר מהייצוג המימטי. 

ציורי המים נולדו רובם מהכינרת. האגם הזה שיופיו מעודן ורוחני, הוא גם אתר צליינות מגנטי לנוצרים רבים בגלל מעמדו בברית החדשה. כאן, מספרים לנו השליחים, הלך ישו על המים וחולל את נס הלחם והדגים, את ריפויו של רדוף הרוחות, את העברת ההנהגה לפטרוס ועוד. הצד הרוחני העז בנפשו של הצייר מצא כאן מרחב מיתולוגי קדוש ההולם אותו. ההרים של עינן סמוכים לכינרת, המופיעה לידם בכמה ציורים, ולרובם ישות עצמאית הטעונה במשמעויות פרטיות וארכיטיפאליות רבות עצמה. עינן צייר את ההרים באופנים שונים – באטיות יחסית, במכחולים על בדים גדולים וקטנים ובהרף עין על נייר – בעפרונות, צבעי פסטל ומכחולים סיניים. ציורי ההרים וציורי המים כאחד כללו במשטח המצויר היבטים של הנוף ושל נפש האמן, תוך שימוש במאגר זיכרון מהציור האסייתי והמערבי. זיקתו של עינן לאסטרטגיות הציור הארץ ישראלי הייתה מוגבלת. 

העיסוק של עינן בהר ובמים הושפעה אמנם מהציור הסיני, אבל  להערכתי מקורו גם בממד הפסיכולוגי הפרטי. עינן גדל בלא אב מלידתו ואמו נרצחה בידי הנאצים הקרואטים בהיותו כבן שמונה. אבא ואמא נשארו אפוא מטבע הדברים ישויות טעונות מאד בנפשו. אם המים הם אימהיים וההר הוא אבהי לא ייפלא עיסוקו האובססיבי של עינן בהר ומים. במלאכת הציור הוא ככל הנראה חזר והנכיח את הוריו במפלס הסמלים והפנטזיה הלא מודעת. סביר להניח שציורי המים רבי היופי מייצגים את האם המכילה והמיטיבה – ועינן אכן זוכר את הקשר עם אמו כרוויי באהבה אינסופית ובמסירות עזה. ואילו האב הנעדר והאלמוני מצא לו ייצוג בהרים הסוערים והדרמטיים. גם ההפרדה של עינן בין ההר למים לסדרות נפרדות מוסברת מתוך העדרו הכואב של האב מעולמה של האם ומעולמו. אמא ואבא נפגשו רק להרף עין.

הציור של עינן יש בו אינטימיות מיוחדת במינה, כאילו ניטשטשו לגמרי המחיצות בין הצייר ליצירתו. ניתן ליחס זאת לצורך נפשי מהילדות המוקדמת לאיחוד סימביוטי עם האם שהגמילה ממנו לא צלחה, בגלל היעלמה הפתאומי והטרגי מחייו. מהיבט זה, אפשר לקרוא את הנושאים הקבועים של עינן – ההר והמים – כייצוגים של הקונפליקט בין התמזגות לנפרדות. המים המכילים-רחמיים הם מסמן של התמזגות ואילו ההר הוא מסמן של נפרדות, של האינדיבידואציה. השלווה וההרמוניה  מצויים בציורי עינן במים – במצבי בליעוּת, התאחדות והתמוססות. ציורי המים לא פעם מראים יופי מלכותי ועושרם הצבעוני מזכיר בדי משי סיניים, הרקומים בצבעי פירות, שמקומם בארמונות הקיסריים. ציורי ההר המציין את הנפרדות, את ההוויה הנבדלת בעצמה, טעונים במתח וקדרות. לעתים נעלמים ההרים בערפילים ומאבדים כך את זהותם הנפרדת ולעתים הם מתפוצצים בתוך ממטרי אור. כאשר בולטות הפסגות בחלל הדף הן נראות חתומות בעצמן ומאיימות כחיות וציפורי טרף. נפרדותם של ההרים טעונה באווירת מאבק וקונפליקט – הם בדרך כלל צבירֵי כוח גועשים. החלוקה למים שלווים והרים נסערים הולמת רבים מהציורים, אבל יש ביניהם גם כאלה שנוצרו בתגובה לשדות המים של חופי הים התיכון – והינם אזורי תזזית גבוהי גלים. הם מייצגים סערות חורף גועשות מבלי לוותר על משמעת צורנית הנוטה אל הגיאומטרי. על דרך ההיפוך ואפילו ההומור, בין ציורי המים מצויות גם שלוליות קטנות רבות חן.

האינטימיות העזה ולעתים המיידית שיוצר עינן עם מושאיו מבטלת תמיד את המחיצות בינו לטבע ובינו למשטח המצויר המימי או ההררי. זוהי לא רק קרבה בעלת צביון ארוטי קמאי אלא גם המדיטציה הזן בודהיסטית של הצייר: הזן בודהיסטים ראו בהתכוונות לנוכחות מוחלטת בכאן ובעכשיו את המדיטציה העליונה המפגישה עם המֵעֶבֶר – ה-beyond. 

האור, סמלה הראשי של המודעות ואלוהותה של הראייה, מקיים בהרבה מציוריו ההרריים של עינן אווירה מיסטית מוזרה ולעתים אפילו מאיימת ומבוכית. אך בציורי המים המלכותיים מקבל האור צביון הקשור בנהנתנות של חופשה קסומה שאינה מבקשת עוד משלים ודימויים. בציורים האלה ניתן לשהות בלי לעבור מהמשל לנמשל. פני השטח המוארים באור פירות הם השטחיות הנכונה המאפשרת ככות (suchness) – הוויה שאינה צריכה פירושים. ציורים אחדים בסגנון ציורי המים עוסקים באור באורח ישיר והם נראים רלגיוזיים במובהק. שמותיהם של כמה מהם מעידים על כוונתם – 'מקור האור'. גם כמה ציורי מדבר שנוצרו בטכניקת ציורי המים עוסקים בעיקר באור ומקנים גם הם לציורי עינן את הממד הרליגיוזי-רוחני שאליו חתרה יצירתו. מכל מקום, ציורי ההר מראים לא רק את מבוכיו של האור, אלא גם את חיבורו של הצייר לאדירותו הכבירה של הטבע. לא פעם הציורים ההרריים מחזירים את הטבע לתוהו ובוהו שהאמן בורא מתוכו עולם חדש – את ציוריו.

דבקותו של עינן בנייר הוליכה אותו לפיסול מרשים ביותר העשוי מעיסת נייר בטכניקות שאת חלקן פיתח בעצמו. להפיכת עיסת הנייר – החומר ההיולי (Prima materia) – למוצק בעל צורה מוגדרת היטב יש משמעות סמלית של אינדיבידואציה, של יצירת עצמי והגדרה עצמית מתוך הבִּיצָה הקמאית, מתוך המזיגה עם האם הקמאית. משמעות זאת מתעצמת אם מתבוננים בשני הנושאים העיקריים של פסליו – מסכות וסחלבים (אורכידאות). המסכות המקוריות והיפות להפליא מראות ריבוי פנים. אין הן עוסקות בפרסונה אלא במה שמאחריה – בפנים האמתיות המשתנות בהתמדה. חלק מהפנים האלה גסות, גולמיות, ואפילו אוויליות. הפנים המצויות מאחרי הפרסונה החברתית או מאחרי הדימוי העצמי הטעון באהבה עצמית – הן תמיד, אצל כולנו, בעלות צורה עמומה מוזרה ומעוּוֶתת המשתנה בהתמדה.  

פסלי הסחלבים נמצאים בקוטב ההפוך למסכות. המסכות עכורות צבע בדרך כלל ואילו האורכידאות זוהרות בצבעיהן. המסכות נוטות לעמימות צורנית ואילו הסחלבים הם בעלי צורות מורכבות אך מוגדרות היטב. אל מול ריבוי הפנים הסחלבים מייצגים את העצמי הנבדל הגרעיני והמיתולוגי. הם מסודרים לרוב סביב מרכז או מייצגים מרכז כאשר צורתם נוטה לעיגול או מרובע. בין הסחלבים מצוי אחד שצורתו קרובה למנדלה – עיגול בתוך ריבוע – שהיא, לפי טיעוניו של ק"ג יונג , הסמל הארכיטיפי המובהק ביותר של העצמי הגרעיני. לרוב משמשים הוורד והלוטוס לייצוג גרעין העצמי, אבל בעצם כל הפרחים שעלי הכותרת שלהם סדורים סביב מרכז מתאימים לכך. בחירתו של עינן בסחלבים אינה נובעת רק מהיותם בעלי מרכז בדומה לרוב הפרחים, אלא בעיקר משום שהמרכז הזה מעורר אסוציאציות לאיבר המין הנשי. כך מייצג עינן את תפקידו התשתיתי העז של הארוס ואת מעמדה הדומיננטי של הנשיות בנפשו הפנימית ביותר. חלק מהסחלבים הם דמויי פרפרים יפהפיים וכך הם מייצגים את תהליכי ההתפתחות של העצמי הגרעיני – הנעלם וכמו גווע כגולם בפקעת ושב ונולד מחדש. הסחלבים הם פרחים חגיגיים ויפהפיים והם מספרים לנו על עינן, כי אהבתו ליופי הייתה ראשונית וטבעית לשורש נפשו ושהארוס שלו כלפי היופי היה ללא שיעור.

2016