עינן כהן במילותיו שלו

רשימת התערוכות והפרסומים המלאה בארץ ובחו״ל

נולדתי בזגרב בשנת 1933 ובה גם רכשתי את השכלתי.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נאסרתי כמה פעמים, הצלחתי לברוח ושנות המלחמה האחרונות עברו עלי במקום מסתור. עם תום המלחמה למדתי בגימנסיה וסיימתי מה שנקרא אז "בגרות קטנה".

בשנת 1948 עליתי לישראל והפכתי להיות חבר בקיבוץ שער העמקים. שירַתי בצבא כצייר תפאורות של להקת הנח"ל, למדתי ציור בסמינר "אורנים" ובמכון אבני בתל-אביב עם האמנים נפתלי בזם, יחזקאל שטרייכמן, ואביגדור סטימצקי.

בשנת 1958 התקיימה תערוכת היחיד הראשונה שלי בגלריה כץ בתל-אביב. נמניתי אז עם קבוצה של אמנים צעירים בעלי נטייה לאמנות סוציאל-ריאליסטית והצגתי עם חברי הקבוצה בכמה תערוכות. לאחר מכן נטשתי את סגנון זה ועברתי לסגנון אינדיבידואליסטי יותר.

בשנת 1964, בעקבות מלגה שקיבלתי, נסעתי לאירופה שם חייתי בפריס, ציריך ובריסל ולבסוף השתקעתי באמסטרדם שם חייתי משנת 1964 עד 1984.

בשנים הראשונות לשהותי באמסטרדם נערכו הפגנות של קבוצת Provo (תנועה אנרכיסטית שהשתמשה באמצעים לא אלימים) ודור הפרחים. בשנת 1968 הייתי מעורב בהקמת מועדון "פרדיסו", מראשוני המועדונים של תרבות הפופ, שבעבורו ביצעתי כמה פרויקטים, שלימים נקראו מיצבים. כמו כן, הייתי שותף לקבוצת אמנים שהקימו רובע חדש באמסטרדם שנקרא פרויקט OSDORP. בשנת 1982 תכננתי את פרויקט הר הגעש שהיה אמור להתבצע בכיכר DAM שבמרכז אמסטרדם אך לבסוף התבטל מסיבות של בטיחות.

עם הגיעי לאמסטרדם התחלתי לעבוד בחומרים פלסטיים רכים ויצרתי עבודות תלת-מימד, תבליטים ואובייקטים אלקטרו-סטטיים שהשתנו במגע יד. ייצגתי את ישראל עם עבודות אלה בביאנלה של קאן ב-1969 וחלקם נרכשו בידי מוזיאון סטדליק שבאמסטרדם.

בשנת 1972 התחלתי להתעניין בסרטי אנימציה ובעזרתם של במאי אנימציה מזגרב, ביימתי מספר סרטי אנימציה שייצגו את הולנד בפסטיבלים לסרטי אנימציה במדינות שונות. שניים מהסרטים אף זכו בפרסים חשובים: "לידתו של הר" זכה בפרס היוקרתי של מוזיאון הבובורג שבפריס. באותה עת, אצרנו צוות של אוצרים במוזיאון הסטדליק תערוכת עבודות של במאי אנימציה הולנדים. באותה תקופה הייתי גם יועץ אמנותי לסרט לטלוויזיה ההולנדית בשם "A to Z" . בשנת 1969-70 פגשתי בבמאי הצרפתי ז'אק טטי ושיתפתי איתו פעולה בעשיית הסרט Traffic שהוסרט בהולנד.

בשנת 1982 הוספתי לעבודתי ממד חדש. בהשפעת הציור והפילוסופיה הסיניים, שבהם מצאתי עניין רב, למדתי אצל הצייר הסיני M.F. Lay את רזי הרישום בשחור לבן ורישום נוף וטבע דומם במכחול סיני. לימודים אלו החזירו אותי לציור מהטבע שהיה בעבורי מלאי בלתי נדלה של צורות, קווים, קומפוזיציות וצבעים. לימים לימדתי ציור במכחול סיני באקדמיה המלכותית של אמסטרדם ובבית הספר הבינלאומי לאמנות באמסטרדם. וזאת לאחר שבשנות ה-70 שימשתי מרצה אורח באקדמיה ריטפלד, שבה לימדתי שימוש בחומרים פלסטיים חדשים וביצעתי בהם ניסיונות שונים.

ב-1984 שבתי לישראל לצמיתות ומאז אני מתגורר ועובד ביפו. נאמן לרעיון שמונה היטיב להגדירו "אני מתרגש ממה שקורה לי ברווח הזמן שבין הטבע למכחול", חזרתי לצייר נוף ויצאתי לרשום בטבע פעם בשבוע במכחול סיני. כשחזרתי לסטודיו הפכתי את רישומי הנוף לרישומי הנפש, שמה של תערוכה גדולה מציורי בבנייני האומה בירושלים בשנת 1998.

חשוב לי להדגיש את ציוני הדרך הנראים לי החשובים ביותר בחיי היצירתיים בארץ:

בין השנים 1991-1989 ציירתי בעיקר את יפו וסביבתה. בשנת 1989 יצרתי את "הידיים בים", יצירה שהייתה מורכבת מידיים צפות בים בגובה 4 מטרים, שייצגו דמות טובעת המוחה נגד זיהום האוויר וקו החוף הצפוף ביפו אשר זכה לתהודה תקשורתית.

בשנת 1993 הניב הרושם החזק, שטבעו בי נופי הכנרת וסביבתה, סדרה של ציורי מים, שעשו שימוש במים עצמם לעיצוב שכבות-שכבות של צבע אקריל על בד או על נייר.

פסלים-אובייקטים שיצרתי אפשרו לי לבטא היבטים של הומור ואירוניה ביצירותי.